החלטה בתיק בר"ע 2828/05

1.         המבקשים, הם הנתבעים, הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, מיום 13.9.05,  שניתן על ידי כב' השופט ישי קורן, ואשר דחה את תביעתם בעניין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של המשיבה, עקב תאונת שרשרת מיום 12.12.04.

להלן תמצית השתלשלות האירוע:

בתאונה במחלף כפר שמריהו היו מעורבים שלושה רכבים. רכב המשיב 1, יצחק עזוז ולירון, נהוג בידי לירון, היה ראשון בשרשרת והאט מהירות נסיעתו מחמת האטה בתנועה שלפניו.  רכבו של המשיב 2, שכטר יניב, היה שני בשיירה, ורכבו של המבקש 2, מימון זהר - היה השלישי בשרשרת. 

2.         המבקשים טענו, כי לטענת הנהגת ברכבם, רק לאחר עצירתה שמעה את חבטת הפגיעה ברכבה. כאשר יצאה מרכבה, ראתה כי רכבו של המשיב 2, עומד בזוית לפני הרכב שלה, צמוד לרכבה. 

3.         משיב 2 השני בשרשרת טען, כי הבחין בעצירתו של הרכב שלפניו והספיק לעצור, מבלי שפגע בו, אך רכבה של המבקשת 2 פגע ברכב המשיב יניב שכטר, שנאלץ "לשבור" ימינה כדי למנוע התאונה, אך רכב המבקשים שלא שמר מרחק, הוא שפגע בו.

4.         בפסק דינו קבע בית המשפט כי המשיבים הוכיחו את תביעתם ופסק להם 17,800 ש"ח. בפסיקתו התבסס ביהמ"ש על קבלת גרסתה של המשיבה עזוז לירון, אשר היתה מהימנה עליו.

בימ"ש ציין כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה, האם המשיב 2, השני בשרשרת, פגע במשיבה הראשונה בשרשרת בטרם פגעה בו המבקשת 2 מימון זהר, שהיתה האחרונה בשרשרת, אם לאו. 

5.         המבקשים טוענים בבקשתם, כי שגה בימ"ש קמא עת קיבל את גרסתם של המשיבים באשר לנסיבות התאונה, שכן אינה מתיישבת עם ההגיון הבריא. המבקשים טוענים, כי נסיון החיים מלמד, כי בעת שנהג חש חבטה מאחור, רכבו "נזרק" קדימה, והוא אינו יכול להגיב, כפי שהמשיב  2 יניב שכטר, טען שהגיב, ו"שבר" את ההגה ימינה, על מנת למנוע התנגשות.

כן טוענים המבקשים לפגם דיוני. זאת, משום שהדיון נשמע בידי שני שופטים שונים. כבוד השופטת מיכל ברק- נבו שמעה את עדותה של המשיבה 1, ואולם לאחר מכן החליף אותה השופט ישי קורן, שנתן את פסה"ד. המבקשים טוענים, כי ביהמ"ש שגה בהסקת מסקנות מעדותה של המשיבה 1, לירון, משום שלא נשמעה בפניו. החלפת המותבים היתה שלא כדין, משום שאינה נכנסת בגדר התנאים המנויים בתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה המשך ניהול משפט בידי מותב אחר.

6.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

כן ראה ע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".

7.         לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבים, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

ביהמ"ש הסתמך בפסק דינו על מהימנות העדים שהעידו בפניו, והחליט להעדיף את גרסתה של המשיבה לאירועים נשוא התביעה. בכך, אין בידי ערכאה זו להתערב.

פסיקתו של בימ"ש קמא היא מפורטת וסבירה, ומתיישבת עם ההגיון הבריא. בימ"ש בחן את הראיות שבפניו, את עדויות הצדדים והסיק, כי :

"הפגיעה ברכב התובעת היא בעיקרה בפניה הימנית אחורית. פגיעה זו עולה בקנה אחד עם הפגיעה המשמעותית שיש לאורך הדופן השמאלית קדמית ברכב הנתבע 1. פגיעה זו היא הפגיעה שנגרמה כתוצאה מדחיפת רכב הנתבע 1 על רכב התובעת על ידי רכב הנתבעת 3 (המכה בדופן הימנית הקדמית ברכב הנתבע 1 נגרמה בזמן שסטה אל הנתיב הימני ופגע בטרנזיט שעבר במקום). התובעת העידה כי חשה בחבטה אחת בלבד, ומכאן שרכב הנתבע 1 לא פגע ברכב התובעת בטרם נהדף אליו על ידי רכב הנתבעת 3".

כן לא מצאתי כל פגם דיוני ו/או מהותי בהליך, כתוצאה משמיעת המשיבה 1, בידי שופט אחר.